בחיים לא אשכח את אור המהמם הי״ד
החוויה הכי נעימה שהיתה איתו זה בחג פסח לפני שלוש שנים אצל אחותי אמי ויהוידע היינו המשפחה ויהודית עם אור ויוחאי יבדל לחיים ארוכים ולימדתי אותם חד גדיא בערבית
נקרענו מצחוק והם למגו וזימזמו כל הערב
הצחוק המתגלגל שלו לא עוזב אותי עד היום
אוהבים אותך אור לנצח
אור מנצור הי"ד -
לוחם, חבר, גיבור
"צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה"
נפל בלבנון בכ"ט באלול תשפ"ד, שלושה שבועות לפני שחרורו. השאיר אחריו אור, אהבה וסיפורים שילוו אותנו לנצח.
שרים לזכרו של אור מנצור ז"ל
אור מנצור הי”ד –
אור של נתינה, גבורה ואהבה
אור מנצור הי"ד, לוחם ביחידת אגוז, נהרג בלבנון בכ"ט באלול תשפ"ד, שלושה שבועות לפני שחרורו מצה"ל. בערב ראש השנה, במעבר הדק והמואר שבין תשפ"ד לתשפ"ה, זהו זמנם של צדיקים. זוהי דרכם של צדיקים.
כך, לסיים את כל השנה, להגיע לדקות האחרונות שלה, ואז… לסיים את כל השירות הצבאי, כמעט כולו, ואז… לסיים לחבק ולהקשיב לכולם, ואז… לסיים לתקן את המידות שביקש לתקן, ואז… לקיים שיחת נפש ארוכה, ואז… לומר בלב או בזעקה שקטה "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", ואז… להשאיר את כל האור שלו, השירים שלו, הכתבים שלו, האהבה שלו, ואז…
הוא היה החייל הראשון שנהרג בלבנון. חברים מהצוות סיפרו שכאשר התחיל התמרון בלבנון, הם התקרבו לגדר ושניים התווכחו ביניהם מי ייכנס ראשון. ואז אור קפץ מעליהם ואמר: "אני ראשון!" כך אמר, בחיוך שתמיד היה לו על הפנים. עוד סיפרו לי שכאשר ליבם היה אז כבד עם תחילתו של התמרון, אור שמח ואמר להם: "סוף סוף… אנחנו נכנסים." ואז אמרו לו: "ומה אם מישהו יהרג?"
אור נולד ביום ראשון. נקבר ביום ראשון. ובכל יום ראשון מקבל ביקור אמהי. הוא היה הראשון לרוץ לכל משימה, הראשון לעזור לתת יד. הוא היה הראשון להיהרג, ונשאר להילחם עד הרגע האחרון. חבר יקר שלחם לצידו סיפר שאור יכול היה לברוח, להפסיק, לוותר. אבל הוא לא ויתר. הוא נלחם עד הרגע האחרון. גם כאשר יכול היה להציל את חייו. הוא מסר את נפשו ממש, על קידוש השם, על אהבת הארץ והמדינה.
מסירות נפש לשמה. כמה אני גאה בו.
מעט אחריו מת מפצעיו המפק"צ האהוב שלו, איתן אוסטר הי"ד, שנפצע והוצא מיד לטיפול. בתנאים הקשים של הדרך – מסר גם הוא את נפשו!
עוד יסופר רבות בדפי ההיסטוריה על המבצע ההירואי שהתקיים שם, שבו הסתערו לוחמי אגוז על הכפר הגובל במשגב עם. ועוד יסופר רבות על מבצע החילוץ ההירואי, שבמהלכו חילצו לוחמי אגוז תחת אש את אור, כאשר היה חשש כי יהיה חטוף. שמונה שעות של מבצע חילוץ תחת אש! שבו הלוחמים חרפו נפשם על מנת לחלץ את אור. שם גם הקצין הראל אטינגר הי"ד מסר את נפשו במבצע החילוץ והסתער בכל כוחו למשימה הקדושה.
קדושים אתם כל כך.
בתוך מבצע החילוץ הזה חולץ גם לוחם יהלום, איתי גיאת הי"ד, שנפל יחד עם אור ואוסטר. עוד קדוש אהוב שמסר את נפשו על קידוש השם. מספרים על רבי נחמן מברסלב, שביקש והתחנן מהקב"ה שיתן לו מיתה על קידוש השם. הוא זכה במיתה אחרת. ואלה הקדושים שלנו, זכו לעלות מעלה מעלה, בדיוק למקום שבו ביקש רבי נחמן להיות.
אור לא היה רק לוחם בשדה הקרב, הוא היה לוחם של ערכים, אדם של חסד, איש של אהבה ונתינה. כל מי שפגש אותו ידע – הוא היה שם עבור כולם. חברים, משפחה, מכרים – כולם מצאו בו כתף תומכת, אוזן קשבת, יד מושטת. חיוכו תמיד האיר את פניו, ומילותיו תמיד היו מלאות חוכמה ורוך. הוא ידע לשים את צרכיו בצד, ולתת את כל כולו כדי לעזור, לתמוך ולהרים.
כשהמלחמה הסתיימה עבורו, אור השאיר אחריו מורשת של אהבת הארץ, של רוח לחימה אמיצה, של רעות וערבות הדדית. הוא הראה לנו מה זה אומר להיות אדם טוב, מה זה אומר להיות חבר אמיתי, מה זה אומר להיות אור בעולם.
יהי זכרו ברוך.
תמיד ראשון
אור לא הפך ללוחם רק כשהתגייס לאגוז – הוא היה לוחם ברוחו מהרגע הראשון. מהיום שבו בחר במסלול הקשה ביותר, דרך כל שלב בגיבוש, ועד שהפך להיות לוחם מן השורה. הוא היה אדם של התמדה, נחישות וחזון.
עוד בכיתה י"ב, כשהציעו לו לעשות בגרות קלה יותר בתושב"ע במקום בגמרא, הוא סירב. "אני לא מוותר לעצמי, אני יודע שאני יכול!"
כך גם בצבא – הוא ידע בדיוק לאן הוא רוצה להגיע, והוא עשה את הדרך לשם בלי לעצור לרגע.
כשהתגייס, הוא לא הסתפק בתפקיד רגיל. הוא רצה את המסלול הקשה ביותר, והלך עד הסוף. רצה להגיע לאגוז – נלחם והתקבל. רצה להיות לוחם מצטיין – התאמץ והפך לכזה. רצה להוביל – ויצא לפיקוד.
במהלך השירות, אור היה עמוד התווך של הצוות. הוא לא היה רק חייל מעולה – הוא היה חבר אמיתי. כשהיה צריך מישהו שידרבן, שיחזק, שיתן מוטיבציה – כולם ידעו למי לפנות. הוא היה האדם שדוחף את כולם קדימה, זה שתמיד נותן מעצמו עד הסוף.
כשחבריו מספרים עליו, הם מדברים על אדם שתמיד היה עם לב פתוח, חיוך ענק ויד מושטת לעזרה. בין אם זה לעזור למישהו להתמודד עם קושי פיזי באימונים, להקשיב לשיחת נפש לתוך הלילה, או פשוט להרים את המורל כשכולם כבר תשושים.
"תשמור עליו, הוא אחד כזה – מושלם, טהור, מלאך." זו הייתה הבקשה שחזרה שוב ושוב מצד אנשים שהכירו את אור לאורך הדרך.
אור היה לוחם לא רק בקרב – אלא גם באופי, בגישה לחיים, במסירות שלו לכל מה שעשה.
הקרב – גבורת הלוחמים
אור מנצור הי"ד נפל בקרב ההירואי בלבנון, בקרב שהפך לסמל של מסירות נפש וגבורה עילאית.
כאשר התחיל התמרון בלבנון, אור וחבריו התקדמו אל היעד. הם עמדו סמוך לגדר, ושניים מחבריו התווכחו מי ייכנס ראשון. אור, בלי להסס לרגע, קפץ מעליהם ואמר בחיוך: "אני ראשון!". החיוך שהיה חלק ממנו תמיד, גם ברגעים של מתח ולחימה.
חבריו מספרים שכאשר ליבם היה כבד עם תחילת התמרון, אור היה נלהב ומלא מוטיבציה. "סוף סוף… אנחנו נכנסים," הוא אמר להם בשמחה. כשהביעו בפניו חשש, שאלו "ומה אם מישהו ייהרג?", הוא לא היסס. הוא ידע מה המחיר, והוא היה מוכן לשלם אותו.
בלחימה הקשה שהתפתחה בתוך הכפר בלבנון, אור נלחם עד הרגע האחרון. הוא היה יכול לברוח, להפסיק, לוותר – אבל זה לא היה אופיו. הוא נלחם כדי להגן על חבריו.
מבצע החילוץ – שמונה שעות של קרב תחת אש
עוד יסופר רבות על המבצע ההירואי שהתקיים שם, כאשר לוחמי אגוז הסתערו על הכפר הגובל במשגב עם.
כשאור נפל, חבריו נלחמו כדי להביא אותו חזרה הביתה. שמונה שעות של חילוץ תחת אש כבדה, כשבכל רגע נשקף החשש שאור עלול להיחטף.
בתוך הקרב הזה, הלוחמים חרפו נפשם, ורבים מהם מסרו את חייהם במשימה הקדושה הזו.
🔹 איתן אוסטר הי"ד, המפקד האהוב של אור, שנפצע ופונה במהרה לטיפול, אך מסר את נפשו.
🔹 הראל אטינגר הי"ד, שהסתער בכל כוחו במשימת החילוץ ונפל בקרב.
🔹 איתי גיאת הי"ד, לוחם יהלום, שנפל יחד עם אור ואוסטר, גיבור נוסף שמסר את נפשו.
"קדושים אתם כל כך."
לוחמי אגוז עשו את הבלתי אפשרי כדי לחלצו – כי אור לא היה רק חייל. הוא היה חבר, אח לנשק, אחד שהיה שווה להילחם עבורו, בדיוק כפי שהוא היה נלחם עבור אחרים.
אמא כותבת
מהי נחמה? האם בגבורה העילאית הזו יש נחמה?
אור מעולם לא חשב שהוא גיבור. ואני לא ידעתי עד כמה הוא אמיץ וגיבור כל כך. גבורתו הובילה אותו למרומי המרומים, למקום בו מצויים הקדושים והצדיקים.
ולי נותר להמשיך את אורו, להחיות, לאהוב אותו מכאן. ואני יודעת שהאהבה הנצחית שלי, אהבה של אמא, מגיעה למרומים – עד אליו. כמו שהאהבה שלו והאור שלו מגיעים אלינו לכאן למטה, זורח ומלבין אותנו כשלג.
וזו נחמה.
חברים מספרים
איתמר שטרנשוס
אור
אור היה אח בשבילי היינו ביחד בכול הצמתים בחיים
בתיכון, במכינה, ובצבא.
עברנו הכול ביחד, דיברנו על הכול, היינו שם אחד בשביל השני ברגעים הכי קשים.
גם באירוע שאור נהרג הייתי שם איתו.
אור היה בן אדם מטורף.
בן אדם שמקשיב, חכם ותמיד יודע לעזור, הוא היה המצפן שלי, תמיד ידע מה הדבר הנכון לעשות, לא הייתי זז מטר מבלי להתייעץ איתו.
עכשיו אספר לכם קצת עליו. בן אדם שקט חכם כישרוני בצורה יוצאת דופן כול דבר שהיה נוגע בו ישר היה מומחה בו, הנגינה והשירה שלו זה משהו שהיה חלק בלתי נפרד מהחיים שלו, תמיד הוא ניגן ושר לי הייתי שומע אותו ביום יום שלי, ואני ממשיך לשמוע.
היה לו ערך אחר לחיים הוא קידש את הטוב, בחיים לא דיבר לשון הרע ושמר על הסובבים אותו שימנעו מזה גם, תמיד בשבתות משך אותי ללמוד משהו גם אם זה רק כמה דקות.
לימד אותי כול מה שאני יודע על נגינה ופתח לי עולם מטורף שלא הכרתי.
הערצתי אותו, הוא מסוג האנשים שאי אפשר לא לאהוב, והוא היה כול כך אהוב, כול מי שהכיר אותו התאהב.
וכשמו כן הוא אור, אור שהופץ לעולם והעולם זכה בזמן שהיה כאן.
אני מתגעגע אליך מאוד אחי, יודע שאתה שומר עלי מלמעלה, אוהב אותך אחי תמיד!
איתמר
אלישע גלוסקין – חבר מישיבת שעלבים
הכרתי את אור כשהתיישב לידי ביום הראשון של כיתה ט'. תיכון חדש, אתה לא מכיר אף אחד, ואז אור מתיישב לידי, זורק בדיחה, ומתחילים לדבר. כמו פרח, לאט לאט הוא נפתח, ולאט לאט גיליתי אדם שנותן 100 אחוז לכולם!
לא משנה איפה הוא נמצא – תמיד תמיד האוזן שלו קשובה לצרות של אחרים. אם היה לך יום קשה, מנצור היה יושב איתך אחרי כיבוי אורות, מקשיב, תומך, מחזק אותך. הוא תמיד עבד על עצמו. ידע את החסרונות והיתרונות שלו, ותמיד ניסה לשפר את עצמו.
חבר שאפשר לדבר איתו שעות על כל נושא. ואם הוא ידע – הוא אמר. ואם לא ידע – הוא פשוט היה אומר: "וואלה, לא יודע. בוא תלמד אותי, אני אשמח."
גם כשלא הסתדרנו בחדר, כי הוא היה ישן מאוחר ואני רציתי לישון מוקדם, אז פשוט דיברנו, התפצלנו – אבל נשארנו חברים טובים. לפני שהתגייסתי הוא חיזק אותי. לפני שנכנסתי לקרב – הוא חיזק אותי. הייתה לו רוח של לוחם, של אדם בוגר, של מישהו שיודע מה הוא רוצה מהחיים.
אני לנצח אתגעגע לשעות שלמדנו יחד למבחנים, ולאיך שהוא שמח כשבסוף הוא הצליח. כזה היה אור. תמיד נחוש, לא מוותר, תמיד שם בשביל כולם.
איתי פרץ – חבר מהצוות
אור היה משהו שקשה להסביר במילים.
הגעתי למסלול אחרי שבעה חודשים, ואור היה מהראשונים שעזרו לי, כי הוא היה אחראי על השפצורים של הציוד. כזה הוא היה – אחד ששם לב לפרטים הכי קטנים, ששם דגש על דברים שלאו דווקא כולם היו שמים. הוא היה רתום, לא ויתר לעצמו, ולכן גם לא ויתר על אחרים.
בגלל שהגעתי באמצע המסלול, מיד ציוותו אותי אליו, והוא עזר לי בכל דבר שרק ביקשתי. כבר אז הבנתי שמדובר בלוחם מיוחד.
הוא תמיד היה עם חיוך ענק, עם לב ענק. מעולם לא אמר "לא", מעולם לא התעצבן. תמיד בגישה טובה, בשמחה, עם אופטימיות.
הדבר שהכי היה אור זה המוזיקה שלו. הוא היה פנומנל! הוא ידע לנגן הכל לפי שמיעה, והיה לו קול מיוחד.
אני אוהב אותך, מנצור. לנצח אתגעגע אליך.
גלעד טוגן – חבר מהשירות
את אור פגשתי כשהגיע להיות מ"כ בטירונות של מחזור מרץ 23.
הגיע בחור מלא אנרגיות, שקופץ ממקום למקום, תמיד בעשייה. אבל יותר מזה – כל עשייה שלו הייתה מלווה תמיד בחיוך הענק שלו.
הוא היה מעורב בכל מה שקורה סביבו. בכל סיטואציה, בכל דינמיקה – אור היה שם.
הייתה לו רגישות יוצאת דופן. הוא ידע בדיוק מתי לדרוש יותר, ומתי לא לוותר, ומתי לתת מילה טובה.
גם אנחנו, אנשי הסגל, עברנו קשיים. כל פעם שראיתי את אור – עלה לי חיוך.
אני גאה שהייתה לי הזכות להכיר אותו. בטוח שגם שם למעלה, הוא מפיץ את האור שלו עם החיוך הכובש שלו. ❤️
אביב דמארי – חבר מהשומר החדש
את אור הכרתי בסמינר הראשון של תכנית זייד, ב־20/11/2020. הוא היה מאנשי השיחה הראשונים עבורי, ומהר מאוד התחברנו.
המון שיחות על החיים, על מה שעברנו, על אמונה. שאלתי אותו אינספור שאלות על הדת, שאלות שהיו יכולות לעצבן הרבה דתיים, אבל אור? הוא פשוט צחק וענה בנועם.
קבלת האחר אצלו הייתה קדושה.
לאחר התכנית הבטחנו שנשמור על קשר – וכך היה.
כשהתחילה המלחמה, כל שיחה איתו הייתה רגע של אור בשבילי.
אור, אתה האדם הכי טהור שפגשתי. איש של אמת ויושרה. אתה הולך איתי בליבי בכל יום, בכל תפילה ובכל מעשה טוב שאעשה.
מקסים קריידרמן – חבר צוות אגוז
תמיד אמרתי שאור הוא הנשמה הכי טובה וטהורה שהכרתי.
הוא תמיד העדיף לעזור לאנשים על פני טובתו האישית. וכך גם היה בקרב בלבנון.
מהשנייה שנפתחה אש המחבלים, אור נלחם באומץ לב.
הוא לא היסס לרגע להיות בלב האש, מול המחבלים.
הוא הצליח לעכב את המחבלים, ובזכותו שאר הצוות הספיק להגיע ונמנע אירוע קשה יותר.
אור שימש דוגמה לחבריו עד הרגע האחרון.
אורלי גרנדר
מוריה כהן
הכרתי את אור בבני עקיבא
בכיתה ג
מהרגע הראשון אור היה
הבחור הגברי הזה
שמתאמן כושר קרבי
שאוכל בריא
לא מעשן ולא שותה
ממש גבר גבר
אור היה הכי מוכשר שהכרתי
ידע לנגן בכל דבר שרק הגיע לידיים שלו
בפסנתר , בתופים, בגיטרה
והשירה שלו היתה הכי יפה ששמעתי מימי .
היה לו ערכים מטורפים
בחיים לא ריכל או הציק לאדם אחר
תמיד היה נחמד לכולם ,
תמיד חיבר בין כולם ,
אור היה אחד לדור .
לא היה פעם אחת שנפגשנו כל חברים וחזרתי לבד
תמיד אור היה מלווה אותי ותמיד שהייתי אומרת תודה אחרי זה
הוא היה אומר מה תודה זה ברור לי שאני אלווה אותך.
החסד והכבוד שלו לאישה ולאנשים בכללי היה ברור לו מאליו .
תמיד היה כיף להיות בחברתו וכל פעם מחדש הייתי לומדת דברים חדשים ,
מזה להיות אדם טוב יותר
ותמיד לשאוף להצלחה ואחדות
אור אהב את עם ישראל ואת הארץ שלנו יותר מהכל !
התנדב בבני עקיבא
וידע תמיד שיעשה שירות מלא ומשמעותי וכך היה
התקבל לאגוז והמשיך למפקד .
ותמיד נשאר צנוע וענו.
כולנו צריכים ללמוד מאור להיות טובים יותר ולכבד את האחר גם אם הוא שונה ממני.
אור היה איש של חסד ותורה .
יהושע שטרן
את אור הכרתי בתחילת כיתה ט וישר התחברנו, היינו יושבים ביחד שעות, לימדתי אותו לנגן בגיטרה והוא תוך פחות מחודש נהיה נגן מחונן (הרבה יותר טוב ממני) והיינו עושים המון ביחד, לומדים, מתאמנים, מנגנים, ועושים שיחות נפש עד אמצע הלילה. אור היה אחד האנשים הכי מיוחדים שהכרתי וזכור לי פעם אחת, על ספסל מחוץ לחדר אוכל שדיברנו והוא סיפר לי שקשה לו עם הגובה שלו, הוא היה יחסית נמוך ולמרות כל כישרונותיו הרבים והמעלות שלו, דווקא הגובה שלו הפריע לו, אמרתי לו שבעיניי הוא ממש לא נמוך והוא אפילו גבוה, כי האישיות שלו כל-כך גדולה וקורנת והוא מדבר איתך כל-כך בגובה העיניים שלא שמים לב בכלל לגובה שלו.
כשקיבלתי את הבשורה סירבתי להאמין ואני עדיין מוצא את עצמי יושב ובוכה, אבל אני מנסה לפעול לזכרו ולגרום לזה שכמה שיותר אנשים יכירו את האדם שהיה.
אור, אח שלי, אני אוהב אותך ולנצח אזכור אותך♥️
עומר צבי מלמד
אור היה הבן אדם הלב הכי טוב שיש תמיד מחפש איפה לעזור ולתרום בכל צורה אפשרית ואיפה שהוא רק יכול , אור היה גם בין האנשים הראשונים שהכרתי בפלגה וכבר משם ראיתי את הטוב לב שלו ואת היכולת שלו להכיל ולהקשיב לכל מה שיש לך להגיד והוא תמיד יהיה שם בשבילך .
זה רק חלק קטן מהבן אדם המדהים שהוא היה ובשבילי אישית מודל לחיקוי מקווה שבכולנו יהיה קצת מאור
נתנאל בן נעים – חבר מישיבת שעלבים
אור, חברי היקר,
אחרי הנפילה שלך השתנו לי שני דברים:
- נפלת בראש השנה. אנחנו שרים בראש השנה "עוקד והנעקד", ושם נאמר: "עין במר בוכה ולב שמח."
השנה, הלב לא הצליח להיות שמח. אבל אני יודע שאתה היית רוצה שנעמוד בניסיון ונשתדל להיות בלב שמח. - בכיתה י"א הייתה לנו בדיחה על דוד המלך שכתב על יהונתן: "צר לי עליך, אחי יהונתן, נעמת לי מאוד."
צחקנו מזה אז. היום אני מבין כמה המשפט הזה מדויק לגבי מה שאני מרגיש כלפיך.
צר לי עליך, אחי אור.
אני מבטיח ללמוד וללכת בדרכך.
מקסים ריידמן – חבר צוות אגוז
תמיד אמרתי שאור הוא הנשמה הכי טובה וטהורה שהכרתי.
הוא תמיד העדיף לעזור לאנשים על פני טובתו האישית. וכך גם היה בקרב בלבנון.
מהשנייה שנפתחה אש המחבלים, אור נלחם באומץ לב.
הוא לא היסס לרגע להיות בלב האש, מול המחבלים.
הוא הצליח לעכב את המחבלים, ובזכותו שאר הצוות הספיק להגיע ונמנע אירוע קשה יותר.
אור שימש דוגמה לחבריו עד הרגע האחרון.
מורשתו של אור
"האור שהוא השאיר אחריו"
אור מנצור הי"ד לא היה רק לוחם בשדה הקרב – הוא היה לוחם של אהבה, של אמת, של נתינה אינסופית.
החיים שלו היו סיפור של ערכים, כאלה שאנחנו שואפים ללמוד מהם. הוא האמין באדם, ראה תמיד את הטוב, דאג לכל מי שסביבו. הוא היה שם בשביל כולם – כחבר, כאח, כלוחם, כאדם שמקדיש את עצמו למען אחרים.
אור לא דיבר על אהבת הארץ – הוא חי אותה. הוא נשם אותה, והיה מוכן לתת הכל עבורה. גם ברגעים הקשים ביותר, כשהכול היה מפחיד, כשלא הייתה ודאות – הוא לא נסוג.
אבל אור לא היה רק גיבור של לחימה – הוא היה גיבור של יומיום.
הוא היה אדם של אהבה, של חסד, של אכפתיות אמיתית.
הוא לא סתם הקשיב – הוא הקשיב באמת. לא רק שמע, אלא ראה את האנשים סביבו, נתן להם מקום, נתן להם להרגיש חשובים, אהובים.
החיוך שלו, המילים שלו, השירים שלו – כולם השאירו חותם עמוק.
כשאני שומע את השם "אור", אני שומע "מלאך". כי זה מה שהוא היה – טהור, טוב לב, מלא אור.
הוא מעולם לא עשה רע לאיש. ההשפעה שלו הייתה עדינה, אך כל כך עמוקה.
דרך המילים הפשוטות, דרך המחוות הקטנות – הוא שינה חיים של אנשים.
הוא נפל בקרב שלא הותיר אף אחד אדיש. אנחנו לא יכולים להבין את גודל המחיר או את כובד האובדן.
אבל אני מאמין שהוא ידע.
עכשיו, אור נמצא במקום שבו ראויים להיות אלה שליבם טהור ונשמתם גדולה. בגן העדן, בין מלאכים כמותו.
אנחנו נשארנו כאן, עם כאב עצום ועם חור בלב שלא יתמלא לעולם.
אבל גם עם תחושת גאווה ענקית – על כך שזכינו להכיר אותו.
על כך שזכינו ללמוד ממנו מהי אהבה אמיתית, מהי נתינה, מהי רעות.
אור, לעולם לא נשכח אותך.
נמשיך לשאת את שמך בגאווה, להיזכר בחיוך שלך, במילים שלך, בערכים שהנחלת לנו.
נמשיך להיות טובים יותר, טובים כמוך.
זיכרונות מאור
השאירו זיכרון – שתפו את האור שלו
אור נגע בחיים של כל כך הרבה אנשים. בין אם הכרתם אותו כחבר, כחייל, כמשפחה או אפילו לרגע קטן – הסיפור שלכם הוא חלק מהמורשת שלו.
כאן תוכלו לשתף רגעים, זיכרונות וחוויות שיישארו תמיד, יחד עם כל מה שאור השאיר אחריו.
✍️ השאירו סיפור אישי, רגע מרגש או אפילו כמה מילים – כל זיכרון הוא עוד אור שממשיך להאיר.
הסיפורים שלכם יופיעו כאן באתר כדי להמשיך את המורשת של אור.
תודה שאתם משתפים."
- © כל הזכויות שמורות 2025
- הצהרת נגישות
- האתר אופיין עוצב ופותח ע"י בני ינקו